חידושי חתם סופר על גיטין פ״ו

1 מאי אסותא נ"ל נקיט ליה הכא לומר משום כן דאית ליה אסותא משו"ה אי לא אתני בהדי' חי איננו מקח טעות דמ"ש תוס' סוף ד"ה עד טצהר דלא שכיחא תינח לפיר"ת במס' כתובות נ"ח ע"א ד"ה הנהו קלא אית להו ולא שכיחא א"כ בכלל זה כל דלא שכיחא ושחין עד טצהר נמי בכלל אבל לפירש"י ורבינו אלי' דהני קלא וסביר וקיבל ודלא שכיחא לא הוזכר כלל א"כ מ"ט סמפון בעבדים ליכא הא איכא הך וע"כ משום דאית לי' אסותא ולא דמי למומי' אשה דאע"ג דהלכה לרופא ונתרפאת אינו מועיל עיין כתובות ע"ד ע"ב ותוס' ד"ה חכם וכו' ועיין ב"מ פ' ע"א שוטה היא שעמומית וכו' צריך לומר הני קלא אית להו ומשו"ה אי לאו דהתנה בפי' על המומין אין סמפון משום הני:

2 שלשה גיטין פסולין. כבר נתבאר היטב לעיל ריש מכילתין בחידושינו בעזר השם יתברך:

3 כתב בכ"י. הרמב"ן בב"ב במתני' הוציא עליו כ"י שהוא חייב רוצה לומר חתם ידו וכל מקום ששנו כ"י היינו חתם ידו ע"ש ור"ן בשמעתין. וצ"ל דס"ל רב אמר חתם ידו שנינו אבל חתם סופר לא דכשר אפי' לכתחלה ושמואל מחלק בחתם סופר בין מובהק לשאינו מובהק וצ"ע:

4 כל העופות פוסלים במי חטאת. רש"י פ"ק דחולין פי' או משום מלאכה או משום מים חיים בכלי וזה הטעם נ"ל עיקור וכן פי' בשמעתין וכ' תוס' שם ובפסחים י"ח ע"א ד"ה בטלו ובריש פרק הכונס וכן הר"ש פ"ג דפרה דבין מלאכה ובין מים חיים בכלי לא פסל אלא קודם קידוש אבל תוס' פליגי וס"ל הטעם משום היסח הדעת דפוסל גם אחר קידוש ועיין לעיל נ"ג ע"ב הא דאסח אדעתא וכו' ובתוס' דשמעתין מ"ש אבל משום מלאכה טעות הוא וצ"ל א"ו משום מלאכה ודברי מהרש"א צ"ע שלא עמד בזה:

5 אפילו ריח הגט אין בו. יל"ד כיון דריח הגט נפקא לן מקרא ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מכהונה כדלעיל פ"ב ע"ב א"כ מהיכי תיתי סלקא אדעתין שיהי' בגט שאין ב' עדים ריח הגט אם אין עדי מסירה כרתי ומאי רבותי' דר' יוחנן ומזה נראה ראיה לרמב"ם רפ"י מגירושין דקרא אסמכתא בעלמא וריח גט מדרבנן וקמ"ל דבכי האי לא גזרו רבנן:

6 וינתן לכל אחד ואחד לאו דוקא אלא אחד נעשית שליח קבלה בשביל כולן עיין משנה קידושין נ' ע"ב:

7 נתינה לשמה מי בעי. עיין רמב"ן שהסביר סברת ר' ירמי' דמסתמא לה לשמה אעיקור כריתות קאי ולר"מ וכתב דוקא וחתם וחתימה כרתי קאי לה אחתימה שהוא עיקור כריתות אבל לר"א דעיקור כריתות המסירה א"כ לה לשמה אנתינה שהיא המסירה קאי ע"ש וא"כ צ"ע מאי טעמא דאביי ועיין פר"ח סי' קפ"ה דספר א' ולא ב' ספרים קאי או כתב דלפניו ואנתן דלאחריו. וע' ר"ה ט' ע"ב דקי"ל מקרא נדרש לאחריו ועמ"ש בחידושינו לעיל ד' ע"א בדיבור עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ע"ש וא"כ צ"ע וי"ל דהרי אדרב ירמי' קשי' מ"ט לא יתנו לכל א' לשם מי שהיא כמו שנתערב עולת ראובן בעולת שמעון דמקריב לשם מי שהוא וצ"ל סתם אשה לאו לגירושין קיימא כמ"ש תוס' זבחים ב' ע"ב ד"ה סתם. ואהא קאמר אביי דהיינו בשעת כתיבה אבל אם כבר נכתב ונחתם ועומד לתנו לידה בהא אמרינן סתם ההיא אשה לגירושין קיימא. א"נ י"ל טעמא דר' ירמי' דגירושין שאני מטעם שכ' תוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה לאיזה וכו' דבעי' מבורר טפי וס"ל לר' ירמי' ה"ה בנתינה. ואביי ס"ל דאפי' אי מקרא נדרש לאחריו מ"מ וכתב דסמיך לה גבי וכתב בעי' מבורר טפי אבל נתינה אפי' אי הוה לה קאי אלאחריו אבל מדלא סמיך לי' לא בעי' מבורר טפי וסגי למיתן לה לשם מי שהוא כמו גבי זבחים: